המכון הרומני לתרבות בתל אביב מארח סידרת ציורים חדשים של הציירת נורה סטאנשו. התערוכה "זהות כפולה" מלוובה בטקסט מאת פרופ' חיים מאור מאוניברסיטת בן גוריון, באר שבע.
המכון הרומני לתרבות בתל אביב, שד' שאול המלך 8, תל אביב.
30.01 – 2.03.2012
ב' – ו', 10:00 – 15:00
ההגירה מרומניה לישראל עקרה את לשונה של נורה סטנשו. היא, שידעה להתנסח בשפה גבוהה, מורכבת, רגישה ועשירה, מצאה את עצמה נבוכה, ועילגת בשפה העברית אותה רכשה כ'עולה חדשה' בשנת 1986.
משנת 1992 ואילך, כאשר נורה סטנשו החלה לצייר בישראל, היא חשה כיצד השפה החזותית האוניברסאלית והמכחול ככלי ביטוי בלתי אמצעי בידיה החזירו לה את היכולת להביע את רגשותיה, מחשבותיה, געגועיה ותשוקותיה.
ציורי הדיוקנאות העצמיים או ציורי 'טבע-דומם' שנורה סטנשו מציירת ממחישים מרכיבים שונים בזהותה כאישה. הציורים מאפשרים לה לנוע בזמן ובמקום, ללבוש ולפשוט זהויות, לחשוף ולהחצין משמעויות. בחלק ניכר מן הציורים פניה מצוירות מאחורי או בתוך דגמים דקורטיביים מורכבים. לכאורה, פניה מוסתרות או מוסוות באמצעות 'מסך חוצץ'. לאמיתו של דבר, ה'מסך' אינו מסווה, מסתיר או מכסה את הפָּנִים אלא מהווה פתח-הצצה אל מה שקיים מאחוריו: 'וילון' שקוף, מצועף ומזמין, הצעה לחדירה אל תוך עולמה הפנימי הפרטי והעשיר. הדגמים הדקורטיביים מבוססים על מוטיבים אתניים אירופאים. הפרחים, הציפורים, הרשתות המסולסלות, והדגמים המופשטים מזכירים רקמות ותחרות מארץ מולדתה, רומניה. הם גם מעין 'תמונות נפש' שצפות ועולות מן הפְּנִים אל הפָּנִים, מחצינות ומקצינות הלכי רוח, תחושות, זיכרונות, חלומות, געגועים ורגשות שבתוכה. סדרת הדיוקנאות העצמיים דומה לפתיחה של קלפי טארוט: האופי והגורל מונחים על השולחן והצופה בהם נדרש לפענח את הסודות המוצפנים בהם, לפצח את כתבי-החידה החזותיים. גם בציורי טבע-דומם של נורה סטנשו כלי הפורצלן, הבגדים המסורתיים, ספרי השירה והשטיחים שהביאה מרומניה משמשים אותה כחפצי-זיכרון טעונים וכשאריות מִזֵהוּת אחת אשר מתערבבים עם הזֵהוּת האחרת במולדת השנייה, ישראל. הטקסטים ברומנית או קטעים מתוך איקונות נוצריות מסורתיות שהיא משלבת ומצטטת בתוך הציורים הם דרך נוספת לחיבור המרתק של חלקי הפאזל בזהות הכפולה של מי שחיה בתוך שתי תרבויות – מי שהיתה "יהודיה" ברומניה וכיום "רומניה" בישראל.
