בעשורים האחרונים מדברים על הקולנוע המופק באירופה בעגמומיות. אומנם בתקופה זאת נוצרו לא מעט סרטים מצוינים בידי במאים מוכשרים, אך התחושה היא שהקולנוע האירופי נתון במשבר. והנה, בשנים האחרונות מגיע פרץ יצירה ממקום אינו צפוי- רומניה. ניצני התופעה החלו בתחילת העשור הראשון של המאה ה- 21, אך ככל שעובר הזמן הקולנוע הנוצר ברומניה מתגלה כמכלול היצירה הקולנעית המעניין ביותר המופק כיום באירופה
הקולנוע הרומני החדש מהווה סוג של תקווה בעבור יוצרים האוחזים באותה אמונה ישנה המשתייכת לרפרטואר המושגים של המודרניזם, הגורסת שניתן לשנות חברה באמצעות אומנות. בתקופה האחרונה הקולנוע הרומני חווה גל של עדנה ופריחה חסרת תקדים. הפסטיבלים מעטרים בפרסים את דור הקולנועים הצעיר: במאים, צלמים ושחקנים. הביקורת הבנילאומית מהללת ומשבחת, הקהל הרומני צופה בסרטים בסקרנות ומבקרי הקולנוע הרומנים מתייגים אותם תחת הכותרת "הגל הרומני החדש" או "הדור החדש". המשותף לסרטים הרומניים הוא תמונת העולם העכור וחסר התקווה שבו הכלים השבורים נועדו לשמש כחומרי בנייה של מהות אופטימית יותר. דוגמא לכך היא הסרט "יום שלישי, אחרי החגים" המתאר דרמה משפחתית אינטימית העוסקת בפירוק משפחה. הסרט חופר בנפשות הגיבורים המתלבטים בסוגיות מוסר ומחויבות רגשית ומתאר את הבנאליות של הבגידה בחיי הנישואים מזווית ראייה של שגרה יום יומית. העלילה מכילה חומרים מלודרמטיים הנוגעים ללבטים של הבעל הבוגד או ההתוודות בפני אישתו שהוא אוהב אישה אחרת. ייחודו של הסרט הוא בסגנונו שמאפיין רבים מהסרטים בגל הרומני הנוכחי. כל סצינה מצולמת בשוט אחד ארוך, תנועות המצלמה שאינן מורגשות ממלאות את מקומה של העריכה והדמויות מתנהלות בנינוחות טבעית מול המצלמה
.
ניתן לראות שהסרט מעיד על הניסיון הנעשה בקולנוע הרומני בשנים האחרונות למתוח את יכולתו הריאליסטית של הקולנוע לכיוונים חדשים. הקולנוע הרומני מנסה להצית מחדש התלהבות ולסמן ניצוץ של תקווה במציאות קולנעית שזקוקה לה מאוד.