בין ה-29 במרץ עד ל-28 באפריל 2022, המכון הרומני לתרבות בתל אביב מארח את תערוכת "אמא קלרה – חיה. אהבה, תודה, פחד פרידה" של האמנית הישראלית ממוצא רומני – ענת מנור.
התערוכה היא מחווה וסימן אהבה לאמא של האמנית, קלרה מרקוס, אשר נולדה ברומניה, בעיר טארגו-אוקנה. התערוכה כוללתצילומים, קולאז'ים, תיעוד, טקסטים, אובייקטים ורישומים. עבודותיה מדברות על זהות, עקירה, ושורשים.
פתיחת התערוכהיתקיים בשפה העברית והאנגלית ביום שלישי, 29.03.2022, בשעה 18:00 בגלריה של המכון הרומני לתרבות בתל אביב (שד' שאול המלך 8, קומה 6). האירוע ישודר בלייב בדף הפייסבוק שלנו -https://www.facebook.com/icr.telaviv
בהתאם להגבלות המקומיות, על מנת להשתתף באירוע יש לכבד את ההיגיינה, יש לעטות מסכה במהלך כל האירוע.
ענת מנור: "איזה כיף להורה שעושים לו דבר כזה", אמרה חברתי לאה שביקרה בתערוכת מחווה לאבי עליו השלום "אבא, Papa ,Tata" במכון הרומני לתרבות ב-2015.
מילים אלו המשיכו להדהד בתוכי וגמרתי אומר להכין תערוכת הודיה והוקרה לאימי בעודה בחיים. ברוב המקרים זוכים העוזבים את העולם למילות שבח והערכה רבות הרבה יותר לאחר עזיבתם מאשר בחייהם. לי חשוב שאימי תדע ותחווה את האהבה, ההערכה וההוקרה שלי ושל עמיתיה לעבודה לשעבר, כאן ועכשיו.
מאז ומתמיד היה המוות במשפחה שלנו נושא שנמנעים מלדבר עליו. אימי חסה עלי. נהגה ונוהגת בי בזהירות יתר. היא אינה מספרת לי על מכרים שעוזבים את העולם, לא רוצה לצער אותי. מדחיקה. ובתוכי מקנן לו פחד פרידה ממנה. מערכת היחסים שלנו מושתתת על רגישות, כנות, הכלה והבנה. עד כדי שנאמר לי עליה פעם: "טו גוד טו בי טרו". "ממך אני לא נעלבת“, אומרת לי אימי. ומבחינתי כלל לא מובן מאליו שאימא רואה וחשה את בתה, קשובה וערה לצרכיה הרגשיים והמנטאליים באופן כה מוחלט.
פעם אמרה לי: "כואב לי להגיד לך את זה, אבל גרמניה מתאימה לך. בארץ קשה ומושחת כל כך". שתינו בנות יחידות ואין לנו כמעט משפחה בארץ. אמירה כזאת מרגשת אותי מאוד וגורמת לי להערכה אינסופית כלפיה. לעיתים אני חשה שככל שהיא מגלה יותר הבנה כלפי, רגשות האשם שלי מתגברים.
תמהיל הרגשות של פחד הפרידה מאימי והאשמה המכרסמת לצד הרצון והצורך להודות ולהכיר לה תודה הוא נקודת המוצא לתערוכה זו. בניגוד אולי למועקה וכשאני לא חושבת יותר מדי, אני נעה בקלילות ובמשחקיות על גבי המצעים –ניירות ובדים. כך נשמר המתח שבין כובד הנושא לבין הקלילות הילדית, הטבעית והספונטאנית של תהליך היצירה. התבססתי בעיקר על תיעוד צילומי וטקסטים. ניסיתי לתת ביטוי ויזואלי לרגשות שעלו בי כלפי אימי: הוקרה, אהבה, הגנת יתר."
התערוכה פתוחה בין התאריכים 29.03-28.04.2022, בגלריה של המכון הרומני לתרבות בתל אביב (שדרות שאול המלך 8, קומה 6, בית אמות משפט) בימי שני עד חמישי בין השעות 10:00 – 17:00, ובימי שישי בין השעות 10:00 – 14:00, ובמשך האירועים שיתקיימו בתקופה הזו במכון הרומני לתרבות בתל אביב.
ענת מנור נולדה בישראל להורים יוצאי רומניה. למדה אמנות בישראל וגרמניה, חיה ועובדת בברלין.לימודי צילום בקאמרה אובסקורה.בוגרת מכון אבני לאמנות תל-אביב.לימודי עשיית נייר וקדרות. תואר שני באמנות "(UDK) „ART IN CONTEXT “ באוניברסיטה של האמנויות "Universitätder Künste". 1995-1996 מילגת עבודה-מוזיאון היהודי, רנדסבורג, גרמניה. פרויקטים במסגרת המוזיאון הפדגוגי בברלין.השתלמות בבית הספר הגבוה לאמנות HDK. מ2001 היא חיהעל הקו בין גרמניה לישראל.מקבלת מילגות לסרטים דוקומנטריים ופרויקטים. מציגה בתערוכות ומארגנת פרויקטים לגיל הרך בהשראת המחנכת וחוקרת התפתחות הילד- מלכה האס ז"ל, עליה יוצרת סרט ב-2011. ב-2013 יוצרת סרט על זוגות גרמנים – ישראלים - „ID. Israelisch-Deutsche Partnerschaften“ סרט זה הוצג ברחבי גרמניה וזכה להצלחה רבה. ב 2018-2022 יוצרת סרט דוקומנטרי על ניצולי שואה בברלין ובגבעתיים. מתוכננות הקרנות ברחבי גרמניה.
על יצירתה של ענת מנור: ענת מנור היא אמנית רב תחומית. קשת אמצעי הביטוי שלה נעה בין טכניקות, חומרים וצורות הבעה שונות: ציור, רישום, כתיבה, קולא'ז, אסמבלאז', צילום וקולנוע. שני צירים עיקריים מאפיינים את עבודתה: הציר הראשון הוא: עבודות בהן היא מגדירה את הנושא, בוחרת חומרים ובונה את התכנים : זיכרון אישי - קולקטיבי, זרות, שייכות, שורשים, זהות ועוד. בציר השני היא נענית לקול פנימי או לאות שינחו אותה ומשם היא זורמת בספונטאניות, משחקיות וחופשיות על המצע. "חפצים יומיומיים מגרים אותי ומעוררים בי רצון וצורך להתייחס אליהם ולטפל בהם. בימים בהם אני מהלכת ברחוב ועיני לוכדות אותם, אני מתרגשת ואוספת אותם. בשלב הזה עדיין אינני יודעת מה אעשה איתם. הם מונחים להם בסטודיו. אנחנו (אני והחפצים) ממתינים בשקט עד אשר יגיע יומם והם יתחילו „לדבר“ אלי, אוציא אותם מהקשרם הפונקציונלי ואעבד אותם." עבודותיה מוצגות בארץ ובעולם, נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים. לפרטים נוספים:www.anat-manor.net
